הזכות לדיור היא זכות בסיסית המגיעה לכל אדם ואישה, ללא יוצא מן הכלל. המציאות הקשה שבה אנשים ונשים מוצאים ומוצאות את עצמם ועצמן ללא קורת גג היא מזעזעת ומחפירה, ומשקפת כשל חברתי עמוק שעלינו להתמודד איתו. לצערנו, רבים ורבות מאיתנו נוטים ונוטות להתעלם מהבעיה עד שהיא נוגעת לנו באופן אישי, כאשר פחד לא מודע מהאפשרות להפוך בעצמנו לחסרי וחסרות בית מרחיק אותנו עוד יותר מהנושא. תופעה זו, המכונה "עייפות חמלה", גורמת לאנשים ולנשים להתעלם מסיפוריהם וסיפוריהן הקשים של חסרי וחסרות הבית ולהתרחק מהבעיה.

חשוב להבין כי תופעת חסרות הבית אינה מתרחשת בוואקום. היא תוצאה ישירה של כוחות השוק בתחומי הדיור, התעסוקה והרווחה, ושל מדיניות ניאו-ליברלית המעודדת אינדיבידואליזם על חשבון סולידריות חברתית. סדרי העדיפויות הלקויים בחלוקת משאבים ברמה הלאומית מחריפים את הבעיה ומותירים את החלשים והחלשות ביותר בחברה ללא הגנה.

אנו מאמינים ומאמינות כי פתרונות לבעיית חסרות הבית קיימים וניתנים ליישום. הצעד הראשון הוא עיגון הזכות לדיור בחוק, מהלך שעשוי להיות מאתגר מבחינה כלכלית אך הכרחי מבחינה מוסרית וחברתית. בנוסף, עלינו לפעול לשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים כך שיטיבו עם המוחלשים והמוחלשות בחברה, וליצור פתרונות דיור נגישים לכל שכבות האוכלוסייה. העלאת המודעות לגורמים האמיתיים לחסרות בית היא צעד חיוני נוסף בדרך לפתרון הבעיה.

אנו מאמינים ומאמינות כי חברה נמדדת ביחסה לחלשים ולחלשות שבה, וכי באמצעות פעולה משותפת נוכל ליצור חברה צודקת יותר עבור כולם וכולן. השינוי אמנם לא יתרחש בן לילה, אך הוא בהחלט אפשרי בטווח הנראה לעין אם נפעל ונפעל בנחישות ובהתמדה. יחד, נוכל לפעול למימוש הזכות לדיור עבור כל אדם ואישה בחברה שלנו, ולבנות עתיד שבו אף אחד ואחת לא יצטרכו לחיות ברחוב.