הזכות לדיור היא זכות בסיסית המגיעה לכל אדם ואישה, ללא יוצא.ת מן הכלל. המציאות הקשה שבה אנשים ונשים מוצאים ומוצאות את עצמם.ן ללא קורת גג היא מזעזעת ומחפירה, ומשקפת כשל חברתי עמוק שעלינו להתמודד איתו. לצערנו, רבים ורבות מאיתנו נוטים ונוטות להתעלם מהבעיה עד שהיא נוגעת לנו באופן אישי, כאשר לעיתים פחד לא מודע מהאפשרות להפוך בעצמנו לחסרי וחסרות בית מרחיק אותנו עוד יותר מהנושא.

חשוב להבין כי תופעת חסרוּת הבית אינה מתרחשת בוואקום. היא תוצאה ישירה של כוחות השוק בתחומי הדיור, התעסוקה והרווחה, ושל מדיניות ניאו-ליברלית המעודדת אינדיבידואליזם על חשבון סולידריות חברתית. סדרי העדיפויות הלקויים בחלוקת משאבים ברמה הלאומית מחריפים את הבעיה ומותירים את המוחלשים.ות ביותר בחברה ללא הגנה.

אנחנו מאמינים ומאמינות כי פתרונות לבעיית חסרוּת הבית קיימים וניתנים ליישום. הצעד הראשון הוא עיגון הזכות לדיור בחוק, מהלך שעשוי להיות מאתגר מבחינה כלכלית אך הכרחי מבחינה מוסרית וחברתית. בנוסף, עלינו לפעול לשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים כך שיטיבו עם המוחלשים והמוחלשות בחברה, וליצור פתרונות דיור קבוע, ארוך-טווח ונגיש לכל שכבות האוכלוסייה. זאת, תוך העלאת המודעות לגורמים האמיתיים לחסרוּת בית. אנחנו חותרים לסיום חסרוּת בית במדינת ישראל, בין השאר על ידי פיתוח האסטרטגיה הלאומית לחסרוּת בית.

אנחנו מאמינים ומאמינות כי חברה נמדדת ביחסה למוחלשים.ות שבה, וכי באמצעות פעולה משותפת נוכל ליצור חברה צודקת וסולידרית יותר עבור כולם.ן. השינוי אמנם לא יתרחש בן לילה, אך הוא בהחלט אפשרי בטווח הנראה לעין אם נפעל בנחישות ובהתמדה. יחד, נוכל לפעול למימוש הזכות לדיור לכולם.ן, ולשים קץ לחסרוּת הבית.