תחנת הכוח - הובלה לשינוי, מחקר ומדיניות לא.נשים חסרי בית

בבסיסה חסרוּת בית היא מצב שבו אין דיור חוקי ומוגן.

כל אחד.ת עלול.ה לסבול ממצב זה: אישה, גבר, צעיר.ה, ילד.ה או משפחה.

לא קיימת כיום הגדרה בינלאומית מוסכמת לחסרוּת בית. מדינות שונות מגדירות אותה באופנים שונים.

ההגדרה שמנחה אותנו בעבודתנו היא הטיפולוגיה לחסרות בית והדרה מדיור של פיאנטסה (FEANTSA) – הפדרציה האירופית של ארגונים העובדים עם חסרי בית.

ETHOS Light מהווה כלי הגדרתי לצורכי בחינה של היקף התופעה ובו שש קטגוריות לבחינה של מי שחווים חסרוּת בית: 1. היעדר קורת גג – במרחב הציבורי/בחוץ; 2. מי ששוהים בלינת חירום – בבתי מחסה לאנשים חסרי בית; 3. מי ששוהים בדיור המיועד למי שהם חסרי בית – הוסטלים לאנשים חסרי בית, דיור זמני, דיור נתמך, מקלטים לנשים נפגעות אלימות; 4. מי ששוהים במוסדות מעבר לנדרש או שלא היו להם מגורים לפני שנכנסו – לדוגמה לבתי חולים או לבתי סוהר/מעצר; 5. אנשים המתגוררים בדיור לא קונבנציונלי בגלל מחסור בדיור אחר – מבנים יבילים, מבנים זמניים; 6. אנשים החווים חסרוּת בית שחיים באופן זמני בדיור קונבנציונלי עם משפחה וחברים (בשל חוסר בדיור) - דיור רגיל, אך לא מקום מגוריו הרגיל של האדם.

מדינת ישראל מגדירה רק "דרי רחוב" שהם תת אוכלוסייה בקרב האוכלוסייה הכללית הזו של חסרי הבית.

ישנם מסלולים רבים ומגוונים אשר עלולים להוביל לחסרוּת בית. מסלולים אלו בדרך כלל יכללו שילוב של מספר גורמים אשר ההצטלבות שלהם יחד עלולה לגרום לחסרוּת בית. בין הגורמים האלו ניתן למנות: 

❖    גורמים מבניים, כגון שוק הדיור, שוק התעסוקה וקצבאות נמוכות

❖    גורמים שקשורים למוסדות המדינה, אשר נכשלים בבניית מדיניות ראויה

❖    כישלון מערכות הסיוע, כגון אלו שאמורות לסייע לנוער בעזיבת מסגרות רווחה

❖    גורמים אישיים, כגון אלימות במשפחה

הגורמים המבניים הם אלו שקובעים את כללי המשחק, שבתוכם מנווטים המוסדות, מערכות הסיוע ואנחנו האזרחים.יות. הגורמים האישיים עשויים לנבא מי עלול להפוך לחסר בית מהר יותר מהאחרים.

תופתעו, אבל כל אחת ואחד מאיתנו יכול להיות חסר.ת בית.

נסיבות כמו חיים בעוני, פשיטת רגל, פירוק המשפחה, פינוי מהבית, ואירועים טראומטיים נוספים לאורך החיים, וכו', עלולים להוביל לחסרוּת בית.

כל אחד ואחת מאיתנו עלולים להפוך לחסרי בית בנסיבות מסוימות.

אנחנו פוגשים את חסרי וחסרות הבית ברחוב, לעיתים חולפים על פניהם, לעיתים הם מבקשים מאיתנו כסף, אנחנו נחשפים לפציעות של אנשים ולפעמים למצבים שעלולים לגרום לחוסר נוחות, ויותר ויותר לא ניתן להתעלם מהנוכחות שלהם במרחב הציבורי.

להערכתנו המיסים של כולנו מופנים באופן שגוי לטיפול בתופעה. מחקרים ברחבי העולם מצביעים על כך ששירותים קיימים אשר אינם מתמקדים בדיור ותמיכה במשולב, משמרים את הבעיה ולא מסייעים בפתרונה ובכך מביאים לשימוש לא מושכל בכספי המיסים.

הפתרון לחסרוּת בית הוא לסיים את התופעה כך שלא יהיו מי שיחוו חסרוּת בית כלל. זה בהישג יד.

כל עוד עדיין ישנם מי שחווים וחוות חסרוּת בית, חשוב להבין שהצרכים שלהן.ם כוללים דיור ותמיכה במשולב. לכן, כל מענה טוב צריך לכלול שילוב של שני אלה.

הידע המחקרי והמעשי הרב הקיים היום חותר לסיום התופעה במקום העיסוק רק בניהולה, ותומך בעבודת מניעה, בהבטחת דיור ראוי – לדוגמה באמצעות תוכניות של "דיור תחילה", ובהבטחת תמיכה ראויה.

אין פתרון קסם – הפתרון המערכתי הוא ארוך טווח וזקוק למשאבים רבים. בסופו של דבר פתרון שכזה יפחית את העלויות הנובעות מקיומה של התופעה בקנה מידה רחב.

על מנת להבטיח פתרון ראוי, הולם ושלם, יש לכתוב אסטרטגיה לדיור ולחסרוּת בית במדינת ישראל.

לחלק ממי שחווים.ות חסרוּת בית יש עבודה, ולאחרים.ות לא. קשה מאוד להחזיק עבודה מסודרת כשאין איפה לגור, או להתקלח, או לעשות צרכים, או לשמור על הבגדים, וכו'...

אחוז גבוה של מי שחווים.ות חסרוּת בית משתמשים.ות בסמים כאסטרטגיית הישרדות. חלק נעזרו בסמים לפני שחוו חסרוּת בית, וחלק התחילו להשתמש בסמים על מנת להתמודד עם מצב של חסרוּת בית.

המחקר בעולם ובמדינת ישראל מצביע על כ-25% ממי שחווים.ות חסרוּת בית שגם סובלים.ות מבעיות בבריאות הנפש.

מחקר רב שנים מראה כי תוכניות טובות למי שחווים.ות חסרוּת בית עשויות לסייע ביציאה מהרחוב. לדוגמה, הנתונים על תוכניות "דיור תחילה" מצביעים באופן מתמשך על כך שכ-85% ממשתתפי.ות התוכנית מצליחים להחזיק בדיור למשך זמן רב.

כאמור, לא קיים "טיפוס" אחד של חסר.ת בית. כל אחד ואחת עלולים בנסיבות מסוימות לחוות חסרוּת בית. כמובן שגם אנשים מסוכנים מגיעים למצב של חסרוּת בית. עם זאת, רוב ממי שחווים.ות חסרוּת בית לא מסוכנים כלל.